סבתא הדסה

לסבתא הדסה ,היו אחים תאומים, שניהם היו מאד אהובים. (נתן ויוסי).דור 6 בירושלים.

יוסי הראל היה מפקד אקסודוס , ועוד ספינות רבות שהביאו לארץ את ניצולי השואה.

על הספנות האלה היו גם סבא וסבתא שלי מצד אימי שעלו מצרנוביץ ב1948 וגם סבא וסבתא של שרוני שעלו מהונגריה אחרי המלחמה.

בקיץ קראתי שוב את הספר שכתב עליו יורם קניוק. סיפור ההיסטוריה של העם היהודי וגם של המשפחה הפרטית שלי, נימצא בין דפי הספר (מומלץ בחום).

לפני זמן מה האחיינית של שרוני שלחה לי תמונה של יוסי שלמדה בלמידה מרחוק בהיסטוריה. שמחתי לשמוע שאכן לומדים עליו במערכת החינוך.

ככה אני זוכרת אותו גבר שקט ומרשים .

הדסה זכתה בימיה האחרונים להיות בביתה, מוקפית בכל אוהביה. רגע לפני לכתה השמעתי לה את השיר שכה אהבה " הו רב חובל " ואמרתי לה שהיא יכולה להרים עוגן וללכת לדרכה ולפגוש את אוהביה שמחכים לה למעלה.( רגע שאנצור לעד. )

באותם רגעים בדיוק ניכנסה לחדר שרון בתו של יוסי.

בימים האחרונים דניאל הבינה שיש לה גם סבא וסבתא שאינם בחיים. היא ציירה ציור לסבתא דליה וסבא יחיעם שמה מתחת לכרית ומדברת אליהם לפני השינה.

אתמול גם עשתה סרטון הסבר איך לצייר ציור לסבא וסבתא שנימצאים בבידוד ואלו שמתים.

אנחנו ההוכחה הניצחת לניצחון הרוח והעם היהודי.

הימים לא פשוטים ,מאד ארוכים.

הבנות מלאות געגועים לסבא וסבתא שאותם לא ראו הרבה זמן. וכולם אצלינו בלב .

אבל הימים יעברו ואנחנו שוב ניפגש.

ואת אלו שלא,אנו נשוב ונזכיר בכל הזדמנות.

הם איתנו ,ובזכותם אנחנו כאן.