רעידת אדמה והשקט שאחרי

"רעידת אדמה והשקט שאחרי...."

כשהייתי בת חצי שנה, הוריי ארזו אותי ואת אחיי ונסעו לשליחות מטעם משרד החוץ לדרום קוריאה לשנה וחצי ולאחר מכן לגאוטמלה לשנתיים וחצי.(הורי היו בני 24,26 בתחילת המסע)

ב1976 כשהייתי בת 4 התרחשה בגאוטמלה אחת מרעידות האדמה הקשות של המאה. 7.6 בסולם ריכטר, כ22,000 איש נהרגו ולרבים אחרים חרב עולמם.

כדרך נס לביתנו לא ארע דבר, מלבד טלטלה שהפילה חפצים רבים וכאוס שהיה מכל כיוון. זה היה ארוע שלא נשכח אך גם אצלי וגם אצל אחיי לא זכור כאירוע טראומתי. כשלמדתי טיפול בחרדה וטאומה הבנתי שלא כל ארוע טאומתי הופך להיות פוסט טאומתי. וזה תלוי בסביבה ובגורמי החוסן והתמיכה שמקיפים אותנו. למרות כל הטלטלות שעברנו הוריי הצליחו לטעת בנו איזה תחושת בטחון ויציבות .הם לימדו אותנו גמישות ויכולת הסתגלות למקומות ומצבים חדשים.הם לימדו אותנו למצוא תחביבים ותחומי עיניין לשעות הפנאי, שחקנו הרבה רקדנו ושמענו מוזיקה .היינו מוקפים בחברים וטיילנו הרבה בטבע ובמקומות חדשים.

כשחזרנו לארץ התמקמנו ברשפון לשנים רבות. לפני חמש שנים לקראת הפסח קצת לפני הלידה של דניאל לאחר 40 שנה בהם גרתי ברשפון ארזתי את ביתי ומשפחתי ועברנו לבני דרור. דניאל היתה בת שבועיים ושבועיים לאחר מכן סבתי הדסה ניפטרה . מעגל החיים התגלה לפניי שוב במלוא הדרו. החיים והמוות השתלבו אחד בשני.

למדתי לחיות גם עם החיים וגם עם המתים בתוכי ,על כל הרבדים . מרגישה לעיתים במציאות רבודה.

בבני דרור,גרנו 3 וחצי שנים ,משם עברנו לחצי שנה בויתקין עד שהתמקמנו בעין הים לפני שנה ו3 חודשים.

אני כל כך שמחה על המקום בו אני נימצאית היום לעבור תקופה זו. הבית מרווח

לכולם הנוף לים והגעתי לרמת שקט שלא היתה לי לפני....

אני חושבת שכל החוויות האלו הכשירו אותי להתמודדות עם המצב הכאוטי בו אנו נימצאים עכשיו. למדנו להיות יחד כמשפחה, לתת מקום לכל אחד להיות יחד וגם את הלבד. הגענו כמשפחה חדשה למקומות חדשים לא הכרנו הרבה בתחילת הדרך אבל היה לנו תמיד אחד את השני.

למדתי שלכל מצב חדש יש את התהליך ואת הזמן שלו , בדרך כלל שנה של הסתגלות .

אני זוכרת שכנערה מתבגרת הייתי מוקפית תמיד חברים אבל הרגשתי מאד בודדה , היום אני כבר פחות מוקפית חברים ,בעיקר משפחה אבל לא מרגישה בודדה .

חלק משמעותי בשינוי הוא היכולת לשתף את מה שעובר עליי והיכולת להיות ולהכיל את מגוון הרגשות שלי ושל הסובבים אותי.

הימים האלו ארוכים ומלאים תנודות מצבי הרוח משתנים כמו מזג האויר, הימים לפני החגים בדרכ מלאים בגעגועים למשפחה ולאהובים שאינם. אבל הזכרונות והכוחות שקבלתי בילדותי ממלאים את ליבי אני מוצאית זמן לדברים שאני אוהבת והכל חוזר דרך הבישולים ,המשחקים,התמונות והזמן שהתפנה ממרוץ החיים.

עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

חג שמח לכולם.

שנצא מעבדות לחירות

ושנימצא את השקט השלווה